אמרה ידועה היא ש"לא מתים מלב שבור", אמרה זו נועדה לעודד את מי שחווה עצב בעוצמה כה גבוהה עד כי ניתן לומר, בשפה עממית (ומתוך דימוי כמובן), ש"ליבם נשבר". אנו נוטים לחוות עצב כזה במצבים כגון אהבה נכזבת או מוות של אדם קרוב.
שברון לב - אפשר למות מזה...
מחקר שנערך על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת הרווארד (Harvard) ארה"ב ופורסם במגזין Journal of the American Heart Association, מצביע על כך שאמרה זו אינה מדויקת. ישנו קשר הדוק בין מצבנו הנפשי וסיכויינו ללקות באירוע בריאותי מסכן חיים כגון התקף לב או שבץ.
בחינת הרקע לאפיזודות של אירועי לב
במסגרת המחקר נערכו ראיונות עם מאות חולים שלקו באירוע לבבי בין השנים 1989 ו 1994. הנחקרים גם מילאו שאלונים שאפשרו איסוף וניהול נתונים הקשורים למצבם הנפשי בתקופה שקדמה לאירוע.
אחת השאלות בשאלון המחקר הייתה האם חוויתם מוות של אדם קרוב במהלך השבוע שקדם לאירוע הלבבי בו לקו. עוד נשאלו הנחקרים על אנשים קרובים נוספים שאיבדו במהלך שש השנים האחרונות.
כשנבחנו הנתונים שנאספו עלה כי עומס פסיכולוגי הנובע מאבל בהחלט מגדיל את הסיכוי ללקות באירוע בריאותי, במיוחד בתקופה הסמוכה לאירוע המצער שמהווה את הסיבה לעומס הרגשי.
אופן ההשפעה של צער על בריאות
עורכי המחקר הצביעו על מספר אופנים בהם משפיע צער עמוק על בריאותינו.
השפעה ישירה של עומס רגשי נמצאה בינו לבין קצב דפיקות הלב, לחץ הדם ודפוסי קרישת הדם. ברור כי החמרה בפרמטרים אלה מהווה סיכון בריאותי, לעיתים חמור.
השפעות עקיפות יותר נובעות מן העובדה שמי שחווים צער כבר נוטים שלא לישון היטב ועלולים גם להזניח את עצמם מבחינת הקפדה על תזונה מאוזנת ופעילות גופנית.
עורכי המחקר מציעים כי קרובי משפחה וחברים קרובים של מי שחווים תקופת אבל ועצב יכולים לסייע רבות במניעת הפגיעה בבריאותם.
האבלים עצמם יכולים לעשות הרבה לצמצם את הנזק והסכנה לבריאותם על ידי הקפדה על משטר תקין של תזונה ופעילות גופנית (מינימאלית לפחות). במקרים של תחושות מועקה פיזית, למשל כאב בחזה, קוצר נשימה, כאבי בטן וכו' חשוב מאוד, גם במהלך תקופת אבל (כפי שהמחקר נשוא מאמר זה מראה – אפילו עוד יותר בתקופה כזו) לפנות ללא דיחוי לטיפול רפואי.
