במחקרים רבים נצפה קשר ישיר בין חומרת סימפטומי אסתמה אצל ילדים ועוצמת מיני סוגי חרדות אצל אימם.
החוקרים סבורים שקשר זה נובע מתורשה גנטית ולא מהשפעות סביבתיות.
במחקר שנערך בשוודיה (מכון Karolinska בסטוקהולם) נמצא קשר מובהק (יחס נראות של 2.02%, 95%, CI 1.15-3.55) בין מידת החרדתיות אצל האם ותכיפות וחומרת סימפטומים של קוצר נשימה (Breathlessness) אצל ילדיהן.
מחקרים קודמים כבר הראו קשר שכזה אולם ייחודו של המחקר החדש הוא שהוא התבסס על קבוצות נחקרים שהם חלק מצמד תאומים, דהיינו לאמהות שהשתתפו במחקר יש אח/אחות תאומה או שהן נשואות לגבר שלו אח/אחות תאומים.
עצם הופעת אסתמה לא קשורה לחרדה אצל האם
המחקר נמסך על נתונים שנאספו במאגר השוודי TOSS המכיל מידע אודות כ 200,000 תאומים שנולדו בשוודיה מאז 1885.
כך ניתן היה לבנות שאלונים שבחנו את מידת ההשפעה של חרדות אצל האם על אסתמה אצל ילדיהם תוך השוואתה לגורמים גנטיים וסביבתיים/חברתיים אחרים.
במחקר השתתפו כ 1,700 אמהות וילדיהם בני גיל חציוני של 16 שנים. השאלונים ששימשו לקביעת עוצמת החרדה היו שאלונים בדוקים ומקובלים המשמשים מחקרים רבים במכון Karolinska ומוסדות אקדמיים רבים אחרים.
תוצאות המחקר מצביעות כי אין קשר בין חרדות (מכל סוג שהוא) אצל האם ועצם אבחנה (דיאגנוזה) של אסתמה אצל ילדיהן.
אולם כאשר נבדק הקשר ביו עוצמת החרדות וחומרת סימפטומים של קוצר נשימה נמצא כאמור קשר מובהק בין חרדה אצל האם ותכיפות ועוצמת אירועי קוצר נשימה אצל ילדיהן.
כאשר פורסמו את תוצאות המחקר מצאו החוקרים לנכון לציין מספר מגבלות אינהרנטיות בעריכתו. כך למשל לא נכללו במחקר משפחות חד הוריות וכן חתך קבוצת המחקר נטה לכיוון בני המעמד הבינוני – גבוהה.
החוקרים משערים שהקשר בין תופעות של חרדה אצל האם ועוצמת סימפטומי קוצר הנשימה אצל ילדיהן מקורו בהשפעות גנטיות ולא סביבתיות/חברתיות. אולם החוקרים מציינים כי יידרשו מחקרי המשך להוכחת השערה זו.
על מנת לתרגם את תוצאות המחקר לצעדים אופרטיביים במסגרת טיפול באסתמה אצל ילדים יש צורך לשלב את ממצאיו של מחקר ייחודי זה עם אלה של מחקרים אודות המרכיבים הגנטיים של מחלת האסתמה אצל ילדים.
